פסק-דין בתיק ת"א 11214-01

1.         התובע, יליד 1970, עותר לחייב את הנתבעות בנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה, שהינה גם תאונת דרכים, מיום 25/08/94, בעת שנפגע כשעבד כמלגזן במפעלה של נתבעת 1 (להלן: " התאונה").

אין חולק כי המלגזה בה נהג התובע נתקלה בבור, התהפכה וכתוצאה מכך הוא נחבל.

2.         לטענת התובע, כפי שנכתב בכתב התביעה, הוא נחבל בתאונה בכל חלקי גופו ובמיוחד בצוואר, בגב ובאגן. ממקום התאונה פונה התובע לבית-חולים הלל יפה בחדרה, שם אובחנה פגיעה בצוואר ובגב, ולאחר בדיקות וטיפולים, שוחרר באותו יום עם המלצה למנוחה למשך 3 ימים, אנלגטיקה לפי הצורך ומעקב רפואי.

3.         התובע טוען, כי זמן קצר לאחר התאונה החל לסבול מכאבי בטן חזקים והצרויות בפי הטבעת. לאחר בדיקות וצילומים, אובחנה, לטענתו, פגיעה קשה באגן, שבעקבותיה נותח בפי הטבעת ביום 20/09/97, בבית-חולים הלל יפה.

4.         הנתבעת לא חולקת על עצם התאונה, ברם לטענתה מדובר בתאונה קלה שלא הותירה נכות. לטענתה, התובע כלל לא נפגע באגן וטענתו לפגיעה זו בתאונה אינה נכונה ונולדה בדיעבד.

הנכות הרפואית והתפקודית

5.         התביעה הוגשה ביום 16/05/01, כ-7 שנים לאחר התאונה, ערב ההתיישנות, והתנהלה תוך עיכובים רבים וממושכים, שעיקרם נעוץ בעובדה שהתובע ביקש לראשונה למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל") רק ביום 30/09/01 או בסמוך לכך.

תאונת הדרכים הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ולכן הנכות המחייבת בתביעה זו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, היא כידוע זו שנקבעה במל"ל, והתובע אף ביקש, בתביעתו כאן, להסתמך על הנכות שתקבע במל"ל, דבר שגרם לעיכובים עד מיצוי ההליך במל"ל.

6.         בתביעתו למל"ל עתר התובע להכיר בנכויות כתוצאה מהתאונה בתחום האורטופדי, נוירולוגי, כירורגי וגסטרואנטרולוגי.

ועדה רפואית קבעה ביום 21/01/02 כי דרגת נכותו הצמיתה של המערער בתחומים הנטענים כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 0%.

7.         בהחלטה של ועדה רפואית לעררים של המל"ל מיום 16/10/02, בה ערער התובע על העניין הגסטרואנטרולוגי, בטענה כי התאונה מ-1994 גרמה לכאבי בטן שהביאו ליצירת פיסורה ועצירות ב-1997, שללה הועדה את הקשר בין המחלה בגינה נותח ב-97 לבין תאונת הדרכים, בקובעה כי הפגיעה בתאונת הדרכים לא יכלה לגרום לכאבי הבטן המאוחרים ולפגימות הגסטרואנטרולוגיות. בהתאם, נקבע בשנית ע"י ועדת ערר זו של המל"ל, כי דרגת נכותו היציבה של התובע מיום 19/09/94 עומדת על שיעור 0%.

8.         התובע לא השלים עם קביעה זו והגיש ערעור לבית הדין לעבודה בתיק ב"ל 3486/02, שם עתר לבדיקתו ע"י מומחה גסטרואנטרולוג. בית הדין לעבודה דחה את הבקשה בפסק דינו מיום 26/05/08, בבססו את מסקנתו, בין היתר, על הנימוקים הבאים: הסמכות לקבוע דרגת נכות נתונה לועדה הרפואית לעררים בלבד וסמכות התערבות בית הדין היא בשאלה משפטית. לגופו, קבע בית הדין האזורי כי בנושא הגסטרואנטרולוגי מדובר בקביעה בתחום הרפואה שהיא בסמכות בלעדית של הועדה. באותו פסק-דין אף נדחו כל הטענות ביחס לנושא האורטופדי והפסיכיאטרי.

9.         על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, שם הושג הסכם פשרה ביום 09/05/04, לפיו עניינו של התובע יוחזר לועדת העררים, אשר בהרכבה ישבו מומחים בתחום הגסטרואנטרולוגיה והפסיכיאטריה, אליה יוגש מלוא התיעוד, לרבות תיעוד מאוחר להגשת התביעה המקורית למל"ל, והועדה תבחן אם יש קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה מיום 25/08/94 לבין תלונות התובע בתחום הגסטרואנטרולוגי.

10.        משהוחזר העניין לועדה הרפואית לעררים, קבעה זו בהחלטתה מיום 27/09/04, שעל מנת לאבחן את בעייתו של התובע ואת מקורה, ועל מנת לקבוע אם קיים או לא קיים קשר סיבתי לתאונה, יש לקבל חוות-דעת חיצונית של מומחה גסטרואנטרולוג, המומחה למוטיליות של מערכת העיכול, וכן יש לקבל את מלוא התיעוד הרפואי, כולל הבדיקה הראשונה שנערכה ב-97 וגיליון מעקב מלא של רופא מטפל, מלפני התאונה ולאחריה. לאחר קבלת המסמכים הנ"ל, היה על הועדה לסכם את מסקנותיה בהעדרו של המערער. מדו"ח הועדה עולה כי התובע לא נבדק מבחינה פסיכיאטרית, הואיל ושלל בפניה בעיות וצורך בטיפול כזה, דבר שייתר את הקביעה.

11.        ביום 04/05/08 הגיש התובע בקשה בתיק שלפניי, למינוי מומחים רפואיים בתחום אורטופדי, נוירולוגי, פנימי וגסטרואנטרולוגי, וזאת לאור התמשכות ההליכים במל"ל. בהחלטה שנתתי ביום 03/06/08, קבעתי כי דינה של הבקשה להדחות, בשל התעלמות ממועדים שנקצבו לתובע להגשת הבקשה, אך בעיקר מהטעם שהתובע לא פנה לבדיקה גסטרואנטרולוגית, למרות דרישת הועדה במל"ל. עוד הוספתי, כי בקשת התובע למינוי מומחים לא נתמכה בתצהיר ולא ניתן כל הסבר מדוע התובע לא נבדק ולא הביא לועדה חוות-דעת, והאם ההתמהמהות היא כתוצאה ממחדל של המל"ל, שאינו תלוי בו, או שמא עסקינן במחדלו של התובע.

בשים לב לאמור, קבעתי באותה החלטה כי נכותו המחייבת על פי דין של התובע לפי סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד, היא 0% בכל תחומי תלונותיו.

בהחלטתי זו הסתמכתי על ההלכה הפסוקה, לפיה כל עוד לא שונתה קביעת הועדה הרפואית, היא מחייבת, שרירה וקיימת, אפילו אם הוגש ערר. ראה ע"א 3760/06 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל נ' דהן.

12.        התובע לא השלים עם החלטה זו והגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. כב' הש' ש.וסרקרוג שטיפלה בבקשה, הורתה לתובע להמציא תצהיר מפורט ביחס למילוי החלטת הועדה הרפואית ע"י התובע, לרבות הודעה מה עלה בגורל בדיקתו וחוות-דעת ע"י מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגי. בהחלטתה של כב' הש' וסרקרוג מיום 10/09/08, נקבע כי עיון בתצהיר התובע מלמד שביום 29/05/05 נבדק התובע ע"י פרופ' אידלמן, מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגי, ברם התובע לא פירט מי הורה על הבדיקה ומה תוכנה של חוות-הדעת, ואף לא פירט אם המל"ל סיכם את חוות-דעתו בהסתמך על אותה חוות-דעת, אם לאו.

למרות האמור וחרף אי הבהירות שבמידע שמסר התובע לבית-המשפט, קבעה כב' הש' וסרקרוג כי יש לקבל את הערעור בכפוף להוצאות שהושתו על התובע ולהחזיר את הדיון לבית-משפט השלום לדיון מחודש בתחום הגסטרואנטרולוגי בלבד, וכי יש לדחות את בקשתו ביחס לכל שאר התחומים הרפואיים.